תלמידים יקרים,

אתם יוצאים למסע לפולין. מסע שהוא מסה שהוא משא – לחיים.

לא מדובר בעוד טיול עם החבר'ה. מדובר במסע קשה ומטלטל.

אתם נוסעים לארץ, שהייתה בשכבר הימים מרחב, שבו יצרו תושביה היהודים תרבות מפוארת. תרבות, שהתקיימה במשך דורות ואותה ניסולהכחיד. 

הייתה תקופה, שיהודי–פולין התנהלו בפולין כבמדינה בתוך מדינה עם שלטון עצמי, עם מנגנוני חוקה, חוק ומשפט, וכל זאת, כמעט באין מפריע.

כל אלה נעלמו, כלא היו. כל אלה נכחדו בידי בני–עוולה, שהחליטו, שהחברה האנושית מורכבת מגזעים שונים:

ישנם גזעים עליונים וישנם האחרים, אלה, שצריכים לשרתם. בתחתית הסולם,

הם קבעו, ישנו תת גזע אחד, שאין לו זכות קיום, כי הוא מהווה איום על האנושות ושלומה: ואלה הם היהודים.

מצוידת בתפיסה הגזענית והלאומנית הזו, יצאה גרמניה הנאצית למסע הרג ורצח בכל רחבי–אירופה. 

העם הגרמני הוכיח לעולם במהלך מלחמת העולם השנייה,

שהחיה שבאדם קיימת גם בעמים נאורים לכאורה והיא חלק מהטבע האנושי הרע. 

כשהאדם נותן דרור ליצריו האפלים, כשהאדם הוא נטול מצפון – האדם הופך להיות יצור נטול מצפן.

אזי נפרצים הסכרים כולם ומשתחרר הרוע מכבלי– המוסר, והארץ שבה להיות כבראשונה:

"תוהו ובוהו וחושך על פני תהום".

אתם יוצאים למסע הזה, כבנים לעם, שהצליח לחלץ את עצמו מהאפר, כ'עוף–החול'.

עם שהצליח להשתקם ולבנות כאן בארץ ישראל מדינה עצמאית לתפארה! אתם נוסעים לפולין, כבנים לעם "חופשי בארצנו".

אני יודעת, שתישאו בגאון את דגל הלאום, ביודעכם, שאנחנו לעולם לא ניתן, שהשואה שארעה לעמנו – תקרה שוב לנו!

מלווה אתכם במסע זה צוות מורי תיכון בליך, אני מודה לכל אחד ואחת מהם על התגייסותו למשימה הזו, לשליחות הזו, שליחות קשה ומרתקתמאין כמוה.

אני מודה לרותם לצטר – מנהל השכבה, לאביטל דורנר – סגנית מנהל השכבה ולמיכל קרקו שהרבני –

רכזת פולין על כל ההשקעה והעבודה לפני, תוך כדי ובתום המסע.

אני מאחלת לכם תלמידי, ילדי, מסע מספק, מלמד וזוקף קומה!

צאו לשלום ושובו לשלום.

זהבית גולדמן, מנהלת ביה"ס