תלמידים יקרים,

מלחמת העולם השנייה הסתיימה בשנת 1945, אך עבור הניצולים, היא לא תסתיים לעולם.

מיליונים מבני עמנו שנרצחו רק בשל מוצאם ואמונתם הותירו את השורדים המעטים עם חור גדול שלעולם לא יתמלא. 

הרב לאו כתב כי השואה דומה לתהום פעורה אשר ככל שאנו קרובים אליה, אי אפשר להבין את עומקה.

כיצד ניתן להבין את האבל, את האובדן, את השכול ? אנו לא נבין זאת לעולם. אך אנו יכולים לזכור את אותם הגברים והנשים, הזקנים והטף,בני עמנו, שבאופן שיטתי הוצאו להורג.

לזכור את השמות, את החיים, המשפחות, הקריירות, האהבות והשאיפות– לזכור את הנספים כפי שהיו, בני אדם שמסלול חייהם נגדע מוקדם,מוקדם מדי.

רבים מכם, תלמידי, יתחבטו בשאלות אישיות במהלך המסע– האם אני מבין את גודל הזוועה שהתרחשה ? 

האם אני מרגישה את כאבם של אסירי המחנות ? אל תחששו אם אינכם חווים את החוויה כפי שתכננתם. 

למסע ישנה השפעה שהיא לא מיידית, וייתכן ויעלו בכם תובנות חדשות רק בעוד חודש, עונה או שנה לאחר שתחזרו. 

אך אין לי ספק שכל אחד ואחת יחזרו שונים מעט מכפי שיצאו.

השנה בחרנו לשים דגש על הדילמות המוסריות הבלתי אפשריות שעמדו בפני היהודים בתקופה נוראית זו. יהודים אלו שניסו בכל כוחם, גםלאור התופת שמסביב, 

לא לאבד את צלם האנוש, לא לשכוח את כבודם, זהותם ויהדותם. רבים מהם שילמו את המחיר היקר מכל עבורההיאחזות הזו, לעתים חסרת כל סיכוי, באנושיות. 

אני מאחל לכם מסע משמעותי של למידה והתבוננות, מסע שבו תוכלו לעמוד איתנים אל מול זוועות ההיסטוריה ובסופו, להתגאותבמשפחותיכם,

בעמכם ובמדינתכם שהצליחו להיבנות מחדש ולקום בחוזק ועצמה.

ברצוני להודות לכל העוסקים במלאכה, צוות שמכין את המסע מזה חודשים רבים. לצוות השכבה, אביטל דורנר, לואיז יוסף ודורית בביש, 

לכל המחנכים והמורים המלווים שיוצאים מתוך תחושת שליחות עמוקה ולמדריכי יד ושם,

שברגש ותבונה מעבירים אותנו בכל התחנות המורכבות הכרוכות במסע זה.

אאחל לכולנו, צוות ותלמידים כאחד שנצא בשלום ונחזור בשלום.

רותם לצטר, מנהל שכבת יב' ומנהל המסע