תלמידים יקרים,
אתם יוצאים בעוד כחודש למסע לפולין.
פולין, מבחינתנו, איננה עוד ארץ, והמסע לפולין איננו עוד טיול לחו"ל.
אנחנו יוצאים לפולין כי אנחנו סבורים, שהמסע הזה הוא הדרך שלנו להבהיר ולהעביר לכם את השיעור האחד והאחר על שואת–יהודי אירופה.
שואה, שהתרחשה בעיקרה על אדמת–פולין אליה הובילה גרמניה הנאצית את היהודים מכל רחבי אירופה, מצפון, מדרום, ממרכז , ממזרח וממערב.
לא הייתה מדינה, שנשלטה על ידיהם או שהייתה בת–בריתם שלא נעקרו בה היהודים מביתם, ממשפחתם, ממורשתם ומתרבותם.
נעקרו שלא על מנת לחזור.
נעקרו, כדי להירצח באתרים ובדרכים, בדרך שהמוח איננו תופס והדעת ממאנת להכיל!
היהודים האלה, אחינו בני–ישראל, נולדו על אדמת אירופה, וחשו שהמדינות בהן הם נולדו – הן ביתם ומעוז קיומם.
כמונו, הם הלכו לביה"ס, גדלו וצמחו, הקימו משפחות ופירנסו אותם, בד"כ בדי–עמל. בצד מלחמת–הקיום היומיומית, הם השכילו ליצור במדינות הללו תרבות מפוארה ולהעמיד מתוכם אומנים, סופרים, מוסיקאים ומדענים, שאי אפשר לתאר את אירופה בלעדיהם.
אתם נוסעים בעקבות התרבות היהודית שנכחדה, ובעקבות היהודים, שנספו בשואה. יהודים, שלא יכלו להגן על עצמם, על ילדיהם ועל משפחותיהם.
הם היו חסרי–אונים במלוא מובן המילה, ויחד ים זאת לא ויתרו ובדרכם שלהם נלחמו.
אתם נוסעים לפולין ובידיכם מתנופף ומתנוסס אל–על דגל ישראל, הדגל, המשלב את המסורת היהודית העתיקה עם המורשת הציונית החדשה! הדגל המסמל את עצמאות העם בארצו ואת היותו "עם חופשי בארצנו."
אתם תצפו שם במראות, שילמדו אתכם מה שהיה, ותחזרו לכאן, כדי להבטיח, שלעולם לא יהיו עוד: אושוויץ, בירקנאו, טרבלינקה, מיידנאק, סוביבור, חלמנו ובלז'ץ!
סעו בגאון ושובו בשלום.
זהבית גולדמן, מנהלת ביה"ס
