כלכלה פסיכולוגיה וסוציולוגיה מנהל/ת - עליזה בת אלה לנצאנו מגן

אבא יש רק אחת

האם האבא הישראלי החדש באמת משתוקק לצאת לחופשת לידה, לוותר על קריירה ולשקוע בגידול ילדים? מחקר חדש מגלה שאם יש אבא כזה הוא חוטף מכל הכיוונים.
פרדוקס ההורות החדשה אספה פלד, ידיעות אחרונותפורסם:  15.02.04 , 15:25

יאיר נשמע כמו חלומה הרטוב של האישה המשוחררת. בן 34, אקדמאי, איש פרסום ושיווק מתל אביב. בחמש שנות נישואיו לנעמי, 31, כלכלנית, הוא השתדל מאוד לחלוק איתה חיי שיתוף והורות שיוויונים והיה לאב מעורב ותומך בבנם, עומרי, בן שנה וארבעה חודשים. זה לא הלך בקלות. "גדלתי לאבא קלאסי, מפרנס, זה שמראים לו תעודות מבית ספר, זה שרואים אותו בעיקר בסופי שבוע וזוכים ממנו לפעמים לחיבוק. הוא אף פעם לא הלך איתנו לרופא או טייל איתנו בגינה או עשה לנו פוצי-מוצי כשנפצענו בחצר. כמובן שהוא דאג לנו ואהב אותנו, אבל אמא היתה זו שקיבלה אותנו כשחזרנו מבית הספר והיתה מעורבת יותר בחיים שלנו.
מבחינתי, ההתנהלות הזו של ההורים שלי ושל הורי החברים שלי היתה טבעית לגמרי. במשך" השנים התפתחה בי ההכרה שאני לא רוצה להיות אבא נעדר לילדים שלי ורוצה להיות שותף מלא בחיים ובהתפתחות שלהם.

כשהכרתי את נעמי היתה לנו תחושה של שיתוף, שאין דברים שהם גבריים מדי או נשיים מדי. כל אחד עושה אם יש לו זמן, בהתעלם מחלוקת התפקידים הסטריאוטיפית. ההריון של נעמי היה חגיגה. פינטזנו איך נהיה הורים ובדמיוני ראיתי איך בבוקר אני מטייל עם התינוק כרוך על הבטן שלי בגינה או בחוף, פוגש אבות אחרים, הולך איתו לחוגים ולבדיקות בטיפת חלב. אפילו חשבנו שאני אנצל את חופשת הלידה, כדי שהקריירה של נעמי לא תסבול. זמן קצר אחרי שעומרי נולד, נחתה המציאות לתוך הפנטזיה שלנו בשיא עוצמתה. מצאנו את עצמנו מובלים ולא מובילים את הרצונות שלנו". נעמי: "זה התחיל כבר לפני הלידה, כשיאיר דיבר במשרד על המחשבה שלו לקחת חופשת לידה ופתאום התברר שלמרות שלמשרד פרסום יש דימוי של מקום פתוח ונאור, לא התייחסו לזה בצורה חיובית. היו נשים במשרד שחשבו שזה יפה אבל אחרות חשבו שזה לא גברי. הגברים במשרד לא התנגדו, אבל אמרו 'יש הרבה עבודה' או דיברו על קידום, והציעו, 'אולי תיקח שבוע-שבועיים חופשה להיות עם הילד'. זו היתה הרגשה מתסכלת להיווכח בפער בין האידאלים שלנו למציאות. כמעט באופן טבעי אני זו שלקחה חופשת לידה מלאה וחזרתי לעבודה חלקית ואחרי כמה חודשים עזבתי לגמרי את העבודה ונשארתי עם הילד עד שילך לגן".

נא להכיר: הניומניזם

לא מעט זוגות ישראליים מנסים לאמץ וליישם בשנים האחרונות דפוסי חשיבה חדשים בתפיסת הגבריות והאבהות. בגינות ציבוריות, בתור לטיפת חלב, רואים יותר ויותר אבות עם ילדים, תופסים את מקומה של האמא המסורתית. יותר מעשרים שנה חלפו מאז שדסטין הופמן הכתיב ב"קרמר נגד קרמר" טרנד חדש של גבר-אבא רגיש ומעורב בחיי בנו, אפילו יותר מאשתו. מילון המושגים שמגדיר ומבטא את השינוי אצל הגבר הקלאסי המסורתי, זה שפועל לפי תכתיבים מגדריים, חלחל מאז לקהלים חדשים. לא עוד הגבר שהולך בבוקר לעבודה לפרנס את משפחתו, וחוזר בערב אחרי שהילדים הכינו שיעורי בית, התרחצו ואכלו ארוחת ערב. לא עוד אמא, שאחראית לחיי הרגש, לגידול הילדים, לניהול הבית. ה"ניומניזם" מבטא את הסגנון החדש של הגבר העכשווי, שמתחבר לתקשורתיות, שמביע רגשות, שנכון לגדל את ילדיו באופן שנחשב עד לא מזמן כנשי-אמהי, כלומר רגיש, מחויב, אכפתי ומטפל. מי שעוקב אחרי עיתוני ההורים והילדים, ודאי נחשף למושג "מר אמא", שמייצג את הדימוי הגברי המעודכן, ומוזכר אגב מי שרוצים להיות נוכחים בלידת ילדיהם ולהשתתף יותר מהוריהם בתהליכי ההורות. הורים הומוסקסואלים, שמשוחררים מהמוסכמות הישנות, תורמים גם הם לשיח המשפחתי האלטרנטיבי. מצד שני, המודל הזה עשוי לעבוד גם בכיוון הנגדי. זה כאילו שהחברה אומרת, גבר הומוסקסואל הוא נשי ונשי יכול להיות עם הילד כל הזמן", אומר דרור גרשוני, אלא שגם הומוסקסואל צריך להמציא את האבהות החדשה, כי אין לו מודלים להזדהות. גם הם לא גדלו אצל אבות הומוסקסואלים".

גברים השתנו, אבל החברה לא השתנתה מספיק

"אמנם גברים השתנו, אבל החברה לא השתנתה מספיק. האם הגבר הישראלי המאצ'ו הולך ונפרד מהדימוי המסורתי שלו? כיצד הוא מתמודד עם הרחבת ההגדרות של הגבריות החדשה? כיצד מגיבות הנשים לגברים, שמאמצים תכונות נשיות בתהליך הזה? מי מוותר על הקריירה ברגע האמת, האמא או האבא? איך מתייחסת הסביבה לאבות שרוצים לבלות יותר זמן הורות עם ילדיהם? האם בישראל 2004, שמאפשרת חופשת לידה גם לאבות, "מר אמא" ייחשב מחמאה או גינוי? "אבהות חדשה בישראל – פרספקטיבה מגדרית על גבריות ואבהות כמתעצבים בהקשר המוסדי והזוגי", הינו מחקר ראשון מסוגו שערך גרשוני, סטודנט לתואר שני במגמה לפסיכולוגיה חברתית במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת  בר-אילן. גרשוני ביקש לבדוק באיזו מידה נוצרה כאן אבהות חדשה שמתבססת על חלוקת תפקידים שוויונית ולא מגדרית.

גרשוני, 33, הגיע למחקר בעקבות ניסיונו האישי כאב שהצהיר על עצמו כהורה מעורב. הוא נשוי לסיגל, 30, אקדמאית, מורת דרך ומורה לידיעת הארץ. הם הורים לילד בן שנתיים, ולילדה בת שמונה חודשים. בני הזוג ראו את עצמם שותפים מלאים לגידול  התינוק הראשון, החל בלידה, עבור בצעד הראשון, וכלה במצבים הפחות נעימים, כמו לקום באמצע הלילה או לשמור עליו ביום. כמו זוגות אחרים שהשתתפו במחקר גם הזוג גרשוני לא שיער שברגע שייהפכו להורים, המחויבות למעורבות שווה תהיה קשה ליישום וכי הבעל ייתבע לשלם מחיר כבד בדרך להגשמת האידאל. "אני זה שמפסיד את גידול הילד", הוא אומר, כי" בשביל להצליח או אפילו להישאר במקום העבודה, הייתי צריך להיות מעורב יותר דרך הטלפון ופחות באופן מעשי". גרשוני אומר שלא העלה בדעתו לבקש חופשת לידה ממקום עבודתו כבכיר בחברה מובילה שעוסקת בסקרי שוק. זה נראה לי לא רציני ולא מוסרי לבקש לצאת לחופשת לידה, כי היה ברור שהחופשה תפגע בחברה ולא רציתי לפגוע בה, ובאופן עקיף הייתי בעצמי נפגע כי יכלו לפטר אותי או לא לקדם אותי".