השריר (Muscle) הוא רקמה המורכבת ממספר רב של תאים, המצטיינים ביכולתם להתכווץ ולהתקצר.

הם מבצעים את כל פעולות התנועה בגוף ומייצרים חלק גדול של חום הגוף.
סוגי שרירים שרירי הגוף נחלקים לשלושה סוגים: שרירי השלד, שרירים חלקים, שריר הלב.
שריר שלד שרירי השלד (Skeletal) הם שרירים שמאפשרים את תנועת חלקי הגוף או הגוף כולו. ישנם כ 400 שרירים בגוף ומשקלם הוא בקירוב מחצית משקל הגוף כולו. תפקודם נתון לשליטה מודעת או רצונית, ורובם מחוברים בגידים לעצמות השלד.

מבנה השריר – כל שריר שלד נתון במעטפת שריר. מעטפת שריר היא קרום חזק של רקמת חיבור המתמזג עם הגידים שבקצות השרירים. הגידים של שרירי השלד נמצאים בצידו החיצוני של השריר או שזורים בתוכו. השריר נחלק לאגודות על ידי חיץ השריר (רקמת חיבור דקה). כל אגודה כזו בנויה מסיבי שריר, העטופים ברקמת חיבור עדינה, ומורכבים מתאי השריר. קוטר סיבי השריר באדם הבוגר נע בין 100-10 מיקרון, וארכם נע בין מילימטר אחד ועד כמה סנטימטרים.

תא השריר הוא תא גדול מאוד ומרובה גרעינים.
דופן תא השריר קרוי סרקולמה (Sarcolema), והפרוטופלזמה שלו קרויה סרקופלזמה.
כל תא שריר מכיל מיופיברילות (Myofibrils) המסוגלות להימתח באופן פאסיבי ולהתכווץ באופן אקטיבי.
המיופיברילות ערוכות בסיב השריר בסדר מחזורי של קטעים בהירים (A-Band) וכהים (I-Band) לסירוגין, המשווים לשריר מראה משורטט.
התקצרות המיופיברילות יחד, מביאה להתכווצות השריר.
סיבי שריר שלד שונים מבחינה תפקודית, ניתן לזהות שני סוגי סיבי שריר: סיבים איטיים (אדומים) וסיבים מהירים (לבנים). סיבים איטיים (אדומים), עשירים במרכיבים המאפשרים פעילות אווירנית מבוססת זרחון חמצוני.
סיבים איטיים יכולים לפעול לאורך זמן ממושך אך מפיקים מתח התכווצות נמוך. סיבים איטיים מרכיבים שרירי שלד יציבתיים, כלומר שרירים המחזיקים את הגוף כנגד הכבידה.
סיבים מהירים (לבנים) – עשירים במרכיבים המאפשרים פעילות מבוססת גליקוליזה. סיבים מהירים מפיקים מתח התכווצות גבוה במהירות אך מתעייפים במהירות ומפיקים חומצת חלב. סיבים אלו מרכיבים שרירים מניעים דוגמת שריר הסובך. הם גם גדולים יותר מסיבים איטיים.
שרירי השלד השונים אינם מורכבים מסוג סיב מסוים באופן בלעדי, אלא משילוב בין סוגי הסיבים ביחס ההולם את תפקידם כמייצבים (בעיקר סיבים איטיים) או כמניעים (בעיקר סיבים מהירים) או בכל שילוב אחר.
כיצד מתקצרים סיבי השריר? סיבי השריר המאורכים מורכבים מסיבים דקים יותר ואלה מורכבים מתאי שריר מיקרוסקופיים שגם להם צורה מוארכת. בתוך תאי השריר מצויים שני חומרים המסודרים בצורה מיוחדת – לסירוגין האחד על פני השני.
שני חומרים אלה נקראים אקטין ומיוזין. כשהשריר מקבל פקודה מהמוח להתכווץ אז מחליק המיוזין על פני האקטין בעזרת בליטות קטנות ונוצרת חפיפה רבה יותר ביניהם ובזכות חפיפה זו – כל השריר מתקצר.
שריר במנוחה (שריר רפוי) שריר בפעולה (שריר מכווץ) האקטין והמיוזין בסידורם המיוחד מעניקים לשרירי השלד מראה מפוספס כשמסתכלים עליהם במיקרוסקופ ועל כן הם נקראים גם שרירים מסורטטים (בניגוד לשרירים חלקים)

שרירי שלד יכולים לפעול בשלוש דרכים:

כיווץ קונצנטרי – במהלכו שריר השלד מתכווץ ומתקצר, אופייני לפעולות הדורשות הפעלת כוח.
כיווץ סטאטי או כיווץ איזומטרי – במהלכו השריר שומר על אורכו כנגד עומס. אופייני לפעילות שרירים מייצבים של המפרקים והגוף.
כיווץ אקסצנטרי – במהלכו השריר מתארך תוך כדי ספיגת העומס המופעל עליו. אופייני לפעולת שרירים שונים במהלך תפקוד המנצל את הכבידה או את ההתמדה בצורה מבוקרת, כמו השריר הארבע ראשי במעבר לישיבה או מכופפי הברך במהלך הליכה.

כיווצי השרירים השונים מתקיימים בתוך תפקודיהם השונים של השרירים:

שריר ראשי – שריר עיקרי בתנועת מפרק מסוימת, כמו שריר הזרוע התלת ראשי בפשיטת המרפק.

שריר עזר – שריר המסייע למניע הראשי כאשר נדרש כוח רב יותר. למשל שרירי צוואר מסוימים המסייעים לסרעפת בפעולת הנשימה בזמן מאמץ או בזמן מחלת ריאות חסימתית.

שריר מייצב – שריר שפעולתו האיזומטרית מאפשרת לשמור על היציבה או מאפשרת לשריר אחר לבצע תנועה. למשל השרירים נוגדי הכבידה של הגו או שרירי שורש כף היד המשמרים את תנוחת שורש כף היד בזמן פעולת האצבעות.

סינרגיסט – שריר המבקר ומתאם תנועה או מנטרל תנועה מיותרת בזמן הפעלת מפרק. שרירי השלד פועלים לעיתים יחד עם שרירים אחרים לביצוע תנועה מסוימת ואז הם מכונים אגוניסטים, כמו שריר הזרוע הדו ראשי ושריר הזרוע האגוניסטים ששניהם מכופפים את המרפק. שרירים המבצעים תנועה הפוכה לשרירים אחרים מכונים אנטגוניסטים, כמו שריר הזרוע התלת ראשי (פושט של המרפק) האנטגוניסט של שריר הזרוע הדו ראשי (מכופף של המרפק).
שרירים יכולים לפעול במספר תפקידים על פי הנדרש וכן הם יכולים להיחשב כאגוניסטים או כאנטגוניסטים.
לדוגמה, שריר הזרוע התלת ראשי הוא מניע ראשי בפשיטת המרפק, שריר עזר בפשיטת הכתף, שריר מייצב בזמן עמידת ידיים וסינרגיסט בסיבוב האמה כלפי מעלה. שריר הזרוע הדו ראשי הוא אנטגוניסט לשריר הזרוע התלת ראשי שכן הראשון מכופף את המרפק והשני פושט אותו, אך גם אגוניסט לשריר הזרוע בעת כיפוף המרפק שכן שניהם פועלים יחד לכיפופו.

הסתגלות שריר שלד למאמץ אימון הקשור במאמץ רב על שריר רצוני מסוים, כגון אימון משקולות, מאפשר גדילה של השריר על ידי כך שהוא גורם למיקרו-טראומה בשריר, כלומר נגרמים בו קרעים זעירים. בתגובה פותח הגוף בתהליך של תיקון הקרעים, תהליך אנבולי של סינתזת מולקולות חלבון, המביא לגדילה של תאי השריר שניזוקו באימון.
תהליך זה של ריפוי ובנייה של השריר עשוי לדרוש כ-48 שעות. הקרעים הזעירים תורמים הרבה להרגשת הכאב הנחוות לאחר המאמץ.
לחלופין, כאשר הגוף זקוק לחלבונים לשימושים חיוניים אחרים ואין חלבונים זמינים באותו הרגע במחזור הדם, מביא הוא לתהליך של קטבוליזם בו הוא מפרק חלבונים ישירות מתאי השריר, תוך כדי הקטנת מסתם. מסיבה זו חשוב לשמור על צריכת כמות סבירה של חלבונים בכדי למנוע קורוזיה של השריר.

שריר חלק (Smooth) הוא שריר המצטיין במבנה האחיד בציטופלזמה. תאיו קטנים ובעלי גרעין אחד בלבד. תאי השריר החלק מתכווצים לאט יותר. קטרם 8-3 מיקרון, וארכם 200-15 מיקרון. בתקופת ההריון עשוי אורך תאי שריר הרחם להגיע עד 500 מיקרון. השרירים החלקים אינם נתונים לשליטה רצונית כמו שרירי השלד, אלא מופעלים על ידי מערכת העצבים האוטונומית הבלתי מודעת. השרירים החלקים מהווים את המרכיב העיקרי בדפנות איברים פנימיים שונים, כגון הקיבה, כיס המרה, כלי הדם , הלימפה וכו'. השרירים החלקים מפתחים במידת מה אנרגיה, אך היא מועטה מאוד יחסית לשרירי השלד. בין סיב שריר חלק אחד לשני, מוצאים מבנים הנקראים Gap Junctions. מבנים אלו מאפשרים צימוד חשמלי בין התאים בתאי שריר הלב.