מדינה ערבית, חברה בליגה הערבית, קיבלה את עצמאותה ב-1946.
עד 1975 נחשבה למודרנית, מתקדמת ומערבית ביותר מבין מדינות ערב, כונתה "שוויץ של המזה"ת". היא מורכבת מ"פסיפס של מיעוטים" אשר פזורים במקבצים עדתיים-אתניים-דתיים באזורים שונים.
חיים בה נוצרים מ"עדות" שונות (מארונים, יוונים קתולים, ואחרים), מוסלמים סונים, מוסלמים שיעים, דרוזים, עלווים ועוד.
לבנון הייתה תחת מנדט צרפתי (1946-1920), אז נערך בה מפקד אוכלוסין – ראשון ואחרון, בשנת 1932. ע"פ תוצאותיו חולקה "העוגה הפוליטית" בלבנון,
כלומר: נוסחה חוקה שעל פיה לתפקידים פוליטיים נבחרים אישים על פי מפתח עדתי. לפי המפקד אין רוב מוחלט לעדה/קבוצה אחת בלבנון.
רוב יחסי יש לנוצרים המארונים (21%) ולכן הם קיבלו את המשרה הבכירה ביותר: הנשיאות. למוסלמים הסונים (20%) ניתנה משרת ראה"מ, לשיעים (18%) משרת יו"ר הפרלמנט וכן הלאה.
גם המושבים בפרלמנט חולקו על בסיס המפתח הזה. הדבר יצר יריבויות פנים-עדתיות קשות ומאבקים אלימים בין ובתוך העדות.
מאז 1932 חל תהליך דמוגראפי ששינה, ככל הנראה, את פני הדברים אך לא נבדק סטטיסטית ואיננו מוכר בחוקה.
למשל: על פי הערכות שונות, השיעים הם כיום העדה הגדולה במדינה – כ-45%. לבנון קלטה גם מספר רב של פליטים פלסטינים (ב-1947-9 וב-1970) שרובם חיים עדיין במחנות פליטים בעיבורי הערים הגדולות (בירות, צור, צידון, טריפולי).
אנשי אש"פ היו פעילים מאד במחנות ומעורבים מאד במאבקים הפנימיים במדינה, ובראשית שנות ה-70 אף הקימו בדרום לבנון "מדינה בתוך מדינה" (עם מחנות אימונים בינ"ל).
אנשי אש"פ גורשו מלבנון ב-1982 (מלחמת לבנון הראשונה). לבנון חוותה שתי מלחמות אזרחים קשות (1958, ו-1989-1975) שפוררו את המרקם העדין ששרר בה.

קישור לויקיפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9C%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%9F