ילדים יקרים שלנו,
אתם יוצאים היום למסע המייצג את החיים במלואם: הקיצוניות של הרוע לעומת הטוב, שהעבר והעתיד, המפגש עם הזר והמוכר, מסע של יחיד ורבים, מסע של מעברים בחיים, מסע בו נלקחו חיים של אנשים קדושים, אהובים, משפחות וחברים. מסע של החיים, במנהרת הזמן.
אין מרגש יותר מלצעוד במקומות אלו כשאתה בא ממדינה עצמאית וחזקה, שבה כל נפש יהודית יכולה למצוא מקלט ולקבל את הזכות להגן על עצמה. כל עוד קיימת מדינת ישראל – נרצה להאמין שזוועות כאלה לא יתרחשו עוד.
רק שם, באדמת פולין הרוויה בדם יהודים ובדם בני משפחותינו, תבינו את גודל האחריות שיש לנו בהמשך קיומה של מדינת ישראל ובאחדות העם היהודי.
אנחנו יודעים שכשתהלכו בין מחנות ההשמדה ובתוכם, לא תמצאו סימנים למה שקרה שם. גם אם תתאמצו לשמוע את קולה קורע הלב של אם שילדה נלקח ממנה או את זעקת הרבבות בתאי הגזים או אפילו את שקשוק גלגלי רכבות המוות – לא תוכלו לשמוע.
אולי אם תשתמשו בכוח הדמיון תראו אלפים ורבבות של נשמות טהורות עומדות בטורים ארוכים לאורך פסי הרכבת ומנופפות אליכם את ידיהם בשלום, מצדיעות לכם, מחבקות ואוהבות אתכם, ילדים של עַם חופשי בארץ ישראל. הילדים האלה שלא זכו לחיים, הם החלום ואתם התגשמותו.
לכן שתתהלכו בין ובתוך מחנות ההשמדה זכרו את החיים. החיים שניתנו לנו בזכות השורדים.
המסע לפולין הוא שלב נוסף בבגרות שלכם. אם עד היום החיים במדינה יהודית נראו לכם ברורים מאליהם, אחרי המסע יהיה לכם הרבה יותר ברור למה צריך, צבא הגנה לישראל חזק ובלתי מנוצח, למה צריך לחנך לאהבת העם והמדינה ולמה חשוב ללמוד הסטוריה, תנ"ך ומורשת יהודית.
אנחנו יודעים כי המסע לפולין איננו מסע פשוט, אך אנו סמוכים ובטוחים שתתחשלו בזכותו ותתעצמו ממנו.
וכשתחזרו לארץ תזכרו שיש לכם תפקיד חשוב:
להעביר הלאה את לפיד הזיכרון, לבנות בישראל חברה טובה יותר, אנושית, חומלת, מגוננת על החלשים, רחומה וצודקת.
אסור לנו לשכוח מאין באנו ולאן אנו הולכים כי לעם השוכח את עברו, אין עתיד!
מחכים לכם בבית, מתגעגעים אליכם, מחזקים אתכם, תומכים וגאים בכם והכי הרבה אוהבים אתכם מאוד מאוד.
בשם הורי בית הספר – ורד בן–ארצי
ועד הורים שכבתי אוגוסט 2014, אלול תשע"ד
