צילה (שרון) ניב:
צילה נולדה בתל אביב בי"ד תשרי תשכ"ב 24.09.1961 בילדותה עברה המשפחה לגור ברמת גן.
המשפחה מצד האימא ותיקה מאוד בארץ, הם הגיעו לארץ מספרד בזמן האינקוויזיציה, ומזה דורי דורות גרו בחברון עד מאורעות תרפ"ט 1929.
ענף אחר הוא של חלוצים מרומניה שעלו לארץ בשנות ה-30 הראשונות של המאה הקודמת, כדי לייבש ביצות, לסלול כבישים ולבנות את הארץ בזיעת אפם.
סבא של צילה – רחמים כהן, שגדל בחברון השפיע עליה רבות בכל הנוגע לשפה העברית, לאיסלאם, לתרבות, וכמובן כל האווירה בבית הייתה יהודית וציונית
"לפני כ-41 שנים עברו צילה ומשפחתה לגור ברקפת שבגליל, שם עבדה, רקדה בלהקה הייצוגית של משגב, גידלה את ארבעת ילדיה וניהלה בית לתפארת
היא הספיקה לעבוד תקופה קצרה בבית הספר התיכון ע"ש "בליך..כל כך קשה לכתוב עליה בלשון עבר ולהספיד אותה ואת בניה היקרים: גילעד וליאור,
צילה – את היית בן- אדם ואל האדמה שבת בטרם עת ,היית אשת חייל אמיתית, אישה יפה ומטופחת
היית אימא מסורה למופת, דואגת ואוהבת. היית ילדה טובה ומסורה להורייך,
נכדה דואגת לסבא רחמים, אחיינית מסורה לדודתך כרמלה- עד שרצית לתרום לה כליה כדי להציל את חייה.
היית אחות נאמנה לאחייך: דבורית, רמי ועליזה, ודודה אוהבת מאין כמוך לאחייניך: דניאל ויואב.
היית כלה טובה, חברה נאמנה לידידיך ולשכנייך, עשית מצוות ומעשים טובים לאין ספור.
היית חרוצה ועבדת כל כך קשה לרווחת ילדיך. היית רקדנית מוכשרת וקלת רגליים.
היית בת משפחה נאמנה לכל בני המשפחה המורכבת; תמיד אדיבה ונדיבה עם חיוך על הפנים.
אהבת את הזולת וכיבדת כל אדם בלי הבדל דת ולאום, עד כדי לימוד הקוראן ופרשנותיו אצל משפחה בסכנין, תוך ביקורייך עם התלמידים ולבד במסגדים שם.
אהבת את הארץ הלכה למעשה. הייתה מורה נהדרת ומסורה שדרשה מתלמידיה הרבה, אך קודם כל מעצמה.
כל כך חבל שלא זכית להיות סבתא – זו וודאי הייתה גולת הכותרת של חייך.
