הוא למד בבית-הספר היסודי "הלל" ברמת-גן ולאחר מכן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "בליך" ברמת-גן.
מגיל צעיר נכרו בהודי טוב-לב ואהבת-הבריות, מידות שבזכותן היה חביב ואהוב על כל קרובי-משפחתו, על מכריו ועל חבריו הרבים.
מוריו בבית-הספר חיבבוהו בשל מזגו הנעים ונהגו לציינו כמופת לחבריו לכיתה, למרות שלא היה מן התלמידים השקדנים. לפני בחינות-הבגרות למד במרץ ואף עמד בהן בהצלחה.
כבר בהיותו תלמיד בבית-הספר היסודי, נתגלה אצל הודי כישרון רב בתחום הציור והפיסול ובהיותו בן אחת-עשרה הצטרף לחוג לפיסול.
הוא הרבה לצייר ולרשום ונהג לבקר בתערוכות ובמוזיאונים. לחבריו היה מספר כי הוא שואף ללמוד אדריכלות בטכניון.
הודי היה חניך בתנועת הצופים וברבות הימים אף עסק בהדרכת בני-נוער בקן הצופים ברמת-גן. הוא שמר על קשר הדוק עם תנועת הצופים גם בעת שירותו בצה"ל.
היו לו תחביבים שונים, אך יותר מכל, התעניין בשירה ואהב לבקר בתיאטרון ובקולנוע. הודי היה עלם גבה-קומה ויפה-תואר, צנוע ועניו, בן מסור למשפחתו ונכון לעזור לכל אדם.
עוד כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון החליט שיתנדב לסיירות גולני, כשיגיע זמנו להתגייס לצה"ל. לשם כך החל לפתח את כושרו הגופני ועסק בספורט.
הוא התאמן במכון לג'ודו ונהג לצעוד ברגל למרחקים.
אהוד גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1971 והתנדב, כפי שתיכנן, לסיירת "גולני". לאחר סיום הטירונות נשלח לקורס מפעילי תול"ר ואף השתלם בקורס מפקדי-כיתות.
הוא היה חייל מצוין, אחראי ומסור לתפקידו.
הוא שימש דוגמא לחבריו במזגו הטוב, בצייתנותו ובסבילותו. כמפקד לא הקפיד על גינוני משמעת, אך דרש ביצוע מדויק של הוראותיו.
מפקדיו מציינים כי היה מסור ודואג לפקודיו וכי היה נערץ עליהם. בתקופת שירותו השתדל שלא להדאיג את הוריו, הרבה לבקר בבית והקפיד לשמור על קשר מכתבים.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים לחם עם אנשי יחידתו ברמת הגולן. ביום י"ב בתשרי תשל"ד {8.10.1973), נפגע בקרב על המוצב שבו נלחמה יחידתו ונהרג.
הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
הוריו והנהגת שבט-הצופים הקימו לזכרו מועדון לבוגרי תנועת הצופים ברמת-גן, הנקרא "אוהל אהוד".
תוכן דף זה לקוח מתוך ספר "יזכור"
היוצא לאור מטעם משרד הביטחון
מתוך החוברת "לזכרו"
