יוסף (יוסי), בן לאה ואלחנן, נולד ביום א' בניסן תשי"א (7.4.1951) בירושלים. הוא למד בבית-הספר היסודי "ארנון" ברמת-גן,
ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון "בליך" ברמת-גן, במגמה הריאלית. מילדותו גר יוסי ברמת-גן ובה עשה את רוב ימיו.
כשלמד בבית-הספר התיכון, הוא היה פעיל בגדנ"ע. לאחר שסיים את לימודיו התיכוניים ולפני שגויס, יצא לטיול של חודשיים באירופה.
יוסף גויס לצה"ל במחצית אוקטובר 1969 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון"
וסיימו בציון טוב מאוד הוצב כתותחן טנק בגדוד.
לאחר שהשתלם בקורס מפקדי טנקים שאף אותו סיים בציון מעולה נשלח לקורס קצינים ואחרי-כן השתלם בקורס לקציני שריון.
בתום תקופת האימונים הוצב כמפקד מחלקת טנקים בגדוד שריון בסיני. בתפקידו זה ציינוהו מפקדיו כקצין פיקח ורציני,
הממלא את תפקידו כראוי ומתאים לקידום. הוא הוערך כקצין טוב, מסור למפקדיו ולפקודיו, יעיל ובעל יוזמה.
כעבור זמן מונה סמ"פ טנקים באותו הגדוד והועלה לדרגת סגן.
גם בתפקידו זה הוערך כקצין טוב, נבון ומסור, בעל תפיסת-מצב טובה מאוד וידע מקצועי מעולה.
בתעודת השחרור שלו צוין, שמילא תפקידו ביעילות ובמסירות, לשביעות רצונם המלאה של מפקדיו.
לאחר שסיים את שירותו הסדיר, לרבות תקופה של שירות קבע, הוצב ביחידת מילואים כסמ"פ טנקים.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, נקרא יוסי ליחידתו. מפקדיו סיפרו כי הצליח לקצר, במרצו ובמסירותו,
את משך התארגנותה של היחידה ליציאתה לקרב. יוסי נלחם עם גדודו כסמ"פ טנקים בקרבות הבלימה בסיני.
בקרב על "חמוטל" בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973),
נפגע הטנק שלו מטיל כתף ויוסי נפגע ונהרג.
גופתו הוחזרה מהשטח שנותר בידי המצרים רק כעבור ארבעה חודשים והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל.
השאיר אחריו הורים ושתי אחיות.
לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יוסי התבלט כאחד הקצינים המוכשרים והמסורים ביותר ביחידה.
הוא היה תמיד דוגמה אישית לאומץ ולמנהיגות".
