בן משה ומלכה. נולד ביום י"ד באב תשי"ח (30.7.1958) ברמת-גן. למד בבית-הספר היסודי 'עתיד' שברמת-גן וסיים את בית-הספר התיכון 'בליך', במגמה ריאלית-פיסיקלית.
היה תלמיד חרוץ ושנון והצטיין בלימודיו. אהבתו הגדולה של יצחק היתה עריכת טיולים בארץ והכרת נופיה. גם כאשר חזר עייף משירותו בצבא, עוד מצא די-מרץ לערוך טיול כלשהו.
את חלומו, לסייר בארץ לאורכה ולרוחבה ללא הגבלת זמן, שמר לימים שלאחר שחרור מצה"ל. ענף-הספורט האהוב עליו היה הכדורסל, ואף בשורות הצבא לא הזניח ענף זה.
יצחק סבל ממכאובים בגבו, וזה גרר הנמכת הפרופיל הרפואי שלו, כאשר התייצב בבסיס-הקליטה-והמיון במחצית נובמבר 1976.
הוא מיאן להשלים עם מניעת שיבוצו בחיל קרבי ונאבק רבות עם הממונים עליו, עד ש'סחט' מהם את הצבתו בחיל-השריון.
לאחר אימוני הטירונות עבר יצחק קורס נהגי-טנקים וזכה בו לציון גבוה ביותר. מאז היתה הדרך פתוחה גם לקורס מש"קי-טנקים ולבסוף גם לקורס-קצינים.
לאחר שסיים קורס זה בהצלחה, הוענקה לו דרגת סגן-משנה והוטל עליו התפקיד של הדרכת טירונים.
יצחק היה מדריך קפדן, שתבע מפקודיו התמסרות למילוי המשימות הצבאיות, כפי שהוא עצמו גילה בעת שירותו. חוסר-יעילות ובטלנות הרגיזו את רוחו, גם אם לא נגעו ישירות בעבודתו.
יצחק נפל בעת שירותו – ביום י"א בחשון תשל"ט (10.11.1978). הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול.
השאיר אחריו הורים, שלוש אחיות ואח.
לאחר מותו הועלה לדרגת סגן.
מפקדו של יצחק כתב למשפחה השכולה: "הכרנו את יצחק פרק-זמן קצר יחסית, עם-זאת, נתגלה כקצין טוב ובעל ידע מקצועי ורצון להצליח בעבודתו כמפקד מחלקת-טירונים".
תוכן דף זה לקוח מתוך ספר "יזכור"
היוצא לאור מטעם משרד הביטחון
מתוך החוברת "לזכרו"
חזרה לעמוד הראשי
