בן שלום ולאה. נולד ביום י' באדר א' תש"ו (11.2.1946) בכפר אז"ר. כשהמשפחה עברה לרמת-גן היה משה בגיל רך ושם סיים את לימודיו בית-הספר "עליות".
את לימודיו התיכוניים סיים בבית-הספר על-שם בליך, אחרי שלמד במגמה הריאלית. בעודנו צעיר לימים הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד"
והיה פעיל בה. עניו היה וישר והיה תפארת להוריו, וגם מוריו וחבריו אהדו אותו.
בסתר לבם קיוו ההורים כי משה ימשיך בלימודים אך הוא הצטרף לחבריו שהתגייסו לנח"ל; זה היה ביולי 1964.
הוא אמנם נמצא מתאים לטיס וגם הוצע לו להצטרף לחיל-האויר אך הוא דחה את ההצעה כי חיי-קיבוץ נראו בעיניו יותר.
אחרי שקיבל את הכשרתו באפיקים ועבר אימונים מפרכים באימון המתקדם שוחרר מהצבא ועבר, כאמור, לנח"ל-עוז – ואז השלים את הגרעין.
עדין-נפש היה וכל מעשה-עוול היה לו לזרא. היה מוכן לוותר על רבות ולכן יכול היה לחיות בשלווה. היה עקבי בכל מעשיו; בעל הכרה מלאה בדרך שבה הלך. היה ישר-לב וטוב לב.
היה חבר הקיבוץ נחל-עוז ומאד קשור לביתו, להוריו ולאחותו וביקר אצלם בכל זמן שאפשר היה. את הארץ אהב בכל לבו והירבה במסעות ובמחנות-עבודה.
בקיבוץ התמסר בכל להט-נעוריו למטע ותוך זמן קצר היה לאחד העובדים האחראיים בענף. במשק רמזו למשה כי הוא לא ייתקל בהתנגדות אם ירצה לצאת להמשכת לימודיו,
ואכן כדי ל"חדש" את זכרונו הוא הביא לקיבוץ את ספרי הכימיה והמתימטיקה למען היות מוכן ליום ההוא.
בתקופת-המתח-והכוננות של מלחמת ששת הימים נקרא לדגל. אז נתן ביטוי לכשרון הכתיבה שלו – בתשובה על מכתבי אותם ילדים אשר שלחו חבילות-שי לחיילים
וכן במכתביו להוריו ולחבריו מתוך תקווה לחזור הביתה ולהמשיך בעבודתו החקלאית בתוך חיי-שלום. אולם ביום השני לקרבות, הוא כ"ז באייר תשכ"ז (6.6.1967),
שימש כרובאי בפלוגה שעלתה על גבעת התחמושת, ואז, בשעת לחימה בתעלותיה, נפגע ונפל בקרב.
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי שעל הר-הרצל בירושלים.
הוריו הוציאו חוברת לזכרו הנקראת "מוישיק". בעלון בית-הספר התיכון על-שם בליך הועלה זכרו.
בספר "מאריות גברו" של מפקדת הצנחנים הוקדש עמוד לתולדותיו ולתיאור קרבו האחרון.
בספר "בדרכם", שבהוצאת איחוד הקבוצות והקיבוצים לזכר חברי האיחוד שנפלו במערכה,
פורסמו דברים עליו ולזכרו.
